<h1>תניא רבתי סימן ע"ב</h1>
<h2>דף טז:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל. [פ"ג מהל' תשובה ה"ד] אע"פ שתקיעת ראש השנה גזרת הכתוב. רמז יש בו. כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה וזכרו בוראכם. אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן. ושוגים כל שנותם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם. ויעוז כל אחד ואחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה. לפיכך צריך כל אדם שיראה את עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה. וגרם לו ולהן השחתה. עשה מצוה אחת. הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות. וגרם לו ולהם תשועה והצלה. שנאמר (משלי י') וצדיק יסוד עולם. זה שצדק עצמו הכריע את כל העולם והצילו. ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בתשובה ובצדקה ובמעשים טובים. ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יותר מכל ימות השנה. ונהגו כולם לקום בלילה בעשרת ימים אלו ולהתפלל בבתי כנסיות בדברי תחנונים וכבושין עד שיאור היום. עד כאן דברי רבינו הרמב"ם ז"ל. ואפילו אם היה צדיק גמור ומרד באחרונה. דהיינו שנתחרט על הזכיות ועל המצות שעשה. ואמר ומה תועלתי בזכיות ובמצות שעשיתי ולואי שלא עשיתי. אבד כל הראשונות, ואין מזכירין כלל מזכיותיו. שנאמר (יחזקאל ל"ג) צדקת הצדיק לא תצילנו ביום רשעו. ואפילו אם היה רשע גמור כל ימיו. ועשה תשובה באחרונה, אין מזכירין לו כלום מרשעו. שנאמר (שם) ורשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו מרשעו.
כתב הרמב"ם ז"ל. [פ"ג מהל' תשובה ה"ב] ושיקול זה אינו לפי מנין הזכיות והעונות. אלא לפי גודלן. יש זכות שהוא כנגד כמה עונות. שנאמר (מ"א י"ד) יען נמצא בו דבר טוב. ויש עון שהוא כנגד כמה זכיות. שנאמר (קהלת ט') וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות. והוא היודע היאך עורכין הזכיות כנגד העונות. בשעה ששוקלין עונותיו של אדם עם זכיותיו אין מחשבין עליו עון שחטא בו תחלה. ולא שני. אלא משלישי ואילך. אם נמצאו עונותיו משלישי ואילך מרובין על זכיותיו. אותם שני עונות מצטרפין ודנין אותו על הכל. ואם נמצאו זכיותיו כנגד עונותיו אשר מעון שלישי ואילך. מעבירין כל עונותיו ראשון ראשון. לפי שהשלישי נחשב ראשון שכבר נמחלו השנים. וכן רביעי הרי הוא ראשון. שכבר נמחל השלישי. וכן עד סופן. בד"א ביחיד. שנאמר (איוב ל"ג) הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. אבל צבור תולין להם עון ראשון שני ושלישי שנאמר (עמוס ב') על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. וכשמחשבין להן. על דרך זה מחשבין להן מרביעי ואילך. הבינונים אם היה בכלל מחצה עונות שלהן. שלא הניח תפלין מעולם. דנין אותו כפי חטאיו. ויש לו חלק לעולם הבא. שנאמר (ישעיה ס') ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. אע"פ שחטאו אם עשו תשובה יש להם חלק לעולם הבא. ארץ זו משל היא. כלומר ארץ החיים. והיא העולם הבא. (וכן כתב הרמב"ם ז"ל). וכן הרשעים שעונותיהם מרובין דנין אותם כפי חטאיהם. ויש להם חלק לעולם הבא.
אמר רבי יצחק חייב אדם לטהר עצמו ברגל. שנאמר (ויקרא י"א) ובנבלתם לא תגעו. כל שכן בראש השנה וביום הכפורים. שהן ימי משפט שצריך אדם לטהר ולקדש את עצמו בתשובה ובמעשים טובים. מצאתי בשם הר' שמחה ז"ל. בני אדם הטובלין בערב ראש השנה ובערב יוהכ"פ. וכל מי שטובל לשם תשובה. מברך ברכת טבילה עד שלא יכנס לנהר. לפי שכל השבין חייבין בטבילה. כדתניא בפ"ח באבות דר' נתן. מעשה בריבה אחת שנשבית. והלכו שני חסידים לפדותה דוסיון ודוסתיון וכו' לשחרית אמר להן הטבילוה כו'. ריבה זו במה חשדתוה. אמרו לו כל אותם הימים שהיתה בין העכו"ם אוכלת משלהן ושותה משלהן. עכשיו אמרת הטבילוה כדי שתטהר. אמר להן העבודה כך היה המעשה. שמעינן מינה דכל בעלי תשובה טובלין. הילכך מברכין עליה.
שנו חכמים. בארבעה פרקים העולם נדון. בפסח על התבואה. בעצרת על פירות האילן. בראש השנה כל באי העולם עוברים לפניו כבני מרון. שנאמר (תהלים ל"ג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נדונין על המים. אמר ר' כרוספדאי אמר רבי יוחנן, שלשה ספרים נפתחים בראש השנה. אחד של צדיקים גמורים. ואחד של רשעים גמורים. ואחד של בינונים. של רשעים גמורים נכתבים ונחתמים מיד למיתה. של בינונים תלוין ועומדים מראש השנה עד יום הכפורים. זכו נכתבין לחיים. לא זכו נכתבין למיתה. של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים מיד לחיים. כתב רבינו ישעיה ז"ל. האי צדיקים ורשעים לאו דוקא. שהרי כמה רשעים חיים וכמה צדיקים מתים. אלא רשעים, זה שנמצא עליו חובה למות. ואע"פ שהן צדיקים, כדכתיב (דברים כ"ה) והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע. שהזוכה בדין קורא צדיק, והמתחייב בדין קורא רשע. אבל מאי דאמרינן שלש כתות ליום הדין. אותם הם רשעים ודאי וצדיקים ודאי.
<h2>דף יז.</h2>
ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. אלא נכרתין ואובדין ונדונין על גודל רשעם לעולם ולעולמי עולמים. המינים. והאפיקורוסים. והכופרין בתחית המתים. והכופרין בתורה. ומחטיאי הרבים. והפורשים מדרכי צבור. והעושה עבירות ביד רמה בפרהסיא כיהויקים. ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים. ושופכי דמים. ובעלי לשון הרע.
חמשה הם הנקראים מינים. האומר שאין אלוה בעולם. ואין לעולם מנהיג. והאומר שיש לעולם מנהיג אבל הם שנים או יותר. והאומר שיש לעולם רבון אחד והוא בעל גוף ובעל תמונה. וכן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל. וכן העובד אלוה זולת רבון כל העולמים. כל אחד מאלו נקרא מין.
מחטיאי הרבים. אחד שהחטיא בדבר גדול. כגון ירבעם. וצדוק ובייתוס. ואחד שהחטיא בדבר קל. אפילו לבטל מצות עשה אחת. ואחד האונס אחרים עד שיחטאו, כמנשה שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו ע"ז. או שהטעה את אחרים והדיחם. הפורש מדרכי צבור אע"פ שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן. ולא נכנס בצרתן. ולא מתענה בתעניתן. אלא הולך בדרכו. כאחד שנוהג בדרכי הארץ, וכאילו אינו מהן. אין לו חלק לעולם הבא. העושה עבירות ביד רמה כיהויקים, בין שעשה קלות בין שעשה חמורות, אין לו חלק לעולם הבא. וזהו הנקרא מגלה פנים בתורה. מפני שהעיז מצחו וגילה פניו ולא בוש מדברי התורה. שנים הם המוסרים. המוסר חברו לאנס לאוסרו ולהכותו, והמוסר ממון חברו ביד אנס, שניהן אין להן חלק לעולם הבא. ומטילי אימה על הצבור שלא לשם שמים. זה הרודה צבור בחזקה. והן יראים ופוחדים ממנו הרבה. וכונתו לכבוד עצמו וכל חפציו שלא לשם שמים. כל אחד ואחד מכ"ד שמנינו. אע"פ שהן ישראל אין להם חלק לעולם הבא. ויש עבירות קלות מאלו ואעפ"כ אמרו חכמים מי שהרגיל בהן אין להם חלק לעולם הבא. ואלו הם. המכנה שם לחברו. והקורא לחברו בכינויו. והמלבין פני חברו ברבים. והמתכבד בקלון חברו. והמבזה תלמידי חכמים. והמבזה רבותיו. והמבזה את המועדות. והמחלל את הקדשים. בד"א שכל אחד מאלו אין להם חלק לעולם הבא. כשמת בלא תשובה. אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה, הרי זה מבני העולם הבא. שאין לך דבר שעומד בפני התשובה. אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב. יש לו חלק לעולם הבא. שנאמר (ישעיה נ"ז) שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. כל הרשעים והפושעים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה. בין בגלוי בין במטמוניות. מקבלין אותן בתשובה שנאמר (ירמיה ג') שובו בנים שובבים. אע"פ שעדין שובב הוא. שהרי בסתר שב ולא בגלוי. מקבלין אותו בתשובה.
שלשה הן הנקראים אפיקורוסים. האומר שאין בעולם נבואה כלל. ואין באדם מדע שמגיע מהבורא ללב בני אדם. והמכחיש נבואתו של משה רבינו. והאומר שאין הבורא יודע מעשה בני אדם. כל אחד משלשה אלו נקראים אפיקורוסין. שלשה הן הכופרים בתורה. האומר שאין התורה מעם ה', אפילו פסוק אחד. אפילו תיבה אחת, אם אמר משה מפי עצמו אמרו. הרי זה כופר בתורה. והמכחיש מגידיה דהיינו תלמידי חכמים, כגון צדוק ובייתוס.
שנים הן מומרים. המומר לעבירה אחת. והמומר לכל התורה כולה. המומר לעבירה אחת. כגון זה שהחזיק עצמו לעשות אותה עבירה בזדון. ונתפרסם בה והורגל בה. אפילו היתה מן הקלות, כגון שהוחזק תמיד ללבוש שעטנז. או להקיף פאה. ונמצא כאילו בטלה מצוה זו מן העולם אצלו. הרי זה מומר לאותו דבר. והוא שיעשה להכעיס. והמומר לכל התורה כולה כגון האומר מה בצע לי להדבק עם ישראל שהם נבזים ונרדפים ושפלים. טוב לי שאדבק באלו שידם תקיפה. הרי זה מומר לכל התורה כולה.
<h2>דף יח.</h2>
יש נוהגין להתענות בשני ימים של ראש השנה. ובשם רב יהודאי גאון ז"ל מצאתי שאסור להתענות בשני ימים טובים של ראש השנה. משום דאיקרי חג. כשאר ימים טובים. שנאמר (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. וכשם שבשאר ימים טובים אסור להתענות כך אסור להתענות בראש השנה משום עונג יום טוב. ורבינו סעדיה ז"ל פירש בפירוש עזרא. ובראש השנה אסור להתענות בהם בין מדברי תורה בין מדברי סופרים. בין מן הברייתא. בין מן התלמוד. מדברי תורה מנין. ששוה הוא לכל המועדות. שנאמר בו מקרא קדש כמו שנאמר בכולם. וקרוי חג ככל החגים. שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו. איזהו חג שהחדש מתכסה בו. הוי אומר זה ראש השנה וקרי ליה חג. וכתיב ביה בחג (דברים ט"ז) ושמחת בחגך. ועוד אמר רבי יונה (שבועות י' ע"א) הוקשו כל המועדות זה לזה הא למדת ששוה ראש השנה לכל ימים טובים. מדברי קבלה מנין. שכך כתוב בעזרא (נחמיה ח') ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים וגו'. וענין זה ביום טוב של ראש השנה כתיב. מן הברייתא מנין. [עיין ירושלמי תענית פ"ג ה"ג וה"ד] דתניא וכל סביבותיה מתענות ולא מתריעות. שכן מצינו ביום הכפורים מתענין ולא מתריעין. רבי עקיבא אומר מתריעות ולא מתענות שכן מצינו בראש השנה מתריעין ולא מתענין. מן התלמוד מנין. דהכי גרסינן בתלמוד ארץ ישראל. [עיין ר"ה פ"א ה"ג] אמר ר' סימון כתיב (דברים ד') כי מי גוי גדול אשר לו אלהים וגו'. ר' חנינא ור' יהושע חד אמר איזו אומה כאומה זו. בנוהג שבעולם אדם שיודע שיש לו דין לובש שחורים. ומתעטף שחורים. ומגדל זקנו, ואינו חותך צפרניו. לפי שאינו יודע היאך דינו יוצא. אבל ישראל אינן כן. לובשין לבנים. מתעטפין לבנים. ומגלחים זקנם. ומחתכין צפרניהם. ואוכלין ושותין ושמחים בראש השנה. לפי שיודעין שהקב"ה עושה להם נסים ומוציא דינם לכף זכות. וקורע להם את גזר דינם. הרי מכמה ראיות שאסור להתענות בראש השנה. וכן מצאתי בשם רב האי גאון ז"ל שאסור להתענות בשני ימים טובים של ראש השנה.
כתוב אחד אומר (דברים ד') כה' אלהינו בכל קראנו אליו. וכתוב אחד אומר (ישעיה נ"ה) דרשו ה' בהמצאו. כה' אלהינו בכל קראנו אליו בצבור, כלומר בכל שעה שהצבור צועק הוא נענה. ביחיד בהמצאו, כלומר בשעה המיוחדת להיות מצוי ליחידים דהיינו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים. ולפי שמנהגנו להשכים ולומר תחנונים וסליחות ווידוים ודברי כבושים. וגם יש אנשים שמתענין קודם ראש השנה. לפעמים שבעה או חמשה ימים. כפי מה שיבוא ראש השנה. הוצרכתי לכתוב קודם מעניני התשובה. לפי שמתחלת המעמדות שאנו קורין ימי התחנונים שלפני ראש השנה. מתחילין בני אדם לשוב לאל בצום ובכי ובתחנונים. ובצדקה ובשברון לב ובדכאות רוח. וזה סדר מנהגנו במעמדות שאנו קורין ימי תחנונים. חל ראש השנה בשני בשבת מתחילין המעמדות מיום שני שלפניו. ואם חל בשבת מתחילין מיום שני שלפניו. חל להיות בחמישי מתחילין מיום חמישי שלפניו. ואם חל להיות בשלישי מתחילין מיום שני שלפני פניו. ובכל ימי המעמדות בין לפני ראש השנה. בין לאחר ראש השנה. נוהגים היחידים להתענות. ויש שמתענין ערב ראש השנה. ויש להם סמך מן הירושלמי דנדרים [פ"ח ה"א] ותעניות פרק שני [הי"ב] רבי יוחנן ציים ערובת ריש שתא. רבי אבין ציים ערובת שובה (ערב שבת). ובפסיקתא דסוכה מצאתי (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון. והלא יום חמשה עשר הוא ואת אמרת ביום הראשון. רבי מנא דשאב ורבי יהושע דסיכנין. למדינה שהיתה חייבת ליפס למלך. והלך המלך לגבותו. בא בתוך עשרה מילין יצאו גדולי המדינה וקילסו אותו וויתר להם המלך שליש מדימוסיא (מס) שלהן. בתוך חמשה מילין יצאו פטרובולי (שלטוני) המדינה וקילסו אותו וויתר עוד להן שליש. וכיון שבא קרוב לפתח המדינה יצאו כל בני המדינה וקילסו אותו אנשים ונשים וטף וויתר להם את הכל. אמר להן המלך מה דאזל אזל. מכאן ואילך חושבנא. כך באין גדולי ישראל ומתענין ערב ראש השנה. הקב"ה מוותר להן שליש מעונותיהן. באין עשרת ימי התשובה. ומתענין הכשרים שבהן. והקב"ה מוותר להן עוד רוב עונותיהם. כיון שבא יום הכפורים ומתענים כל ישראל. אנשים ונשים וטף. והקב"ה מוחל על כל עונותיהם. ואומר להן מה דאזל אזל. מכאן ואילך חושבנא, תחלת חשבון הוא. לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון. לפיכך ערב ראש השנה שחרית משכימים לתחנונים. ואין להמנע מלומר וידוי ומלפול על פניהם. אבל במנחה אין נופלין על פניהם. שהרי יו"ט הוא ונקרא מקרא קדש כשאר הרגלים.
וכשמשכימין בימי המעמדות לומר תחנונים אומר סדר ק' ברכות כשאר הימים, ומברכין ברכת התורה כשאר הימים. ואינו רשאי לומר תחנונים בלא ברכת התורה. דקיימא לן למקרא צריך לברך. ואומר תהלה. ואם הם עשרה אומר קדיש עד לעילא. ואם אינן עשרה מתחילין ואומרים (תהלים כ"ה) שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו וכו'. כדרך הכתוב בסדורים. ומזכירין שלש עשרה מדות בין כל עניה ועניה. ואומרים סליחות ווידוים כרצונם. ואם אינן מנין עשרה מדלגין י"ג מדות, וכשמגיעין לויקרא בשם ה' ושם נאמר, מדלגין ואומרים וסלחת לעוננו ולחטאתנו ונחלתנו. ובעניה אחרונה אומר וידוי אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך תפלתנו וכו'. כסדר הכתוב בסדורים. ונופלין על פניהם, ואומרים רחום וחנון ומכניסי רחמים. ואומרים מחי ומסי כמו שכתוב בסדורים. ומצאתי בשם הר' אביגדור ז"ל שאין בזה משום משתף שם שמים ודבר אחר. והביא ראיה מהא דאמרינן א"ר יוחנן לעולם יבקש אדם רחמים שיהו הכל מאמצין את כחו מלמטה ואל יהיו לו צרים מלמעלה. ופירש רבינו שלמה ז"ל שיסייעוהו מלאכי השרת לבקש רחמים ושלא יהיו משטינין עליו מלמעלה. ובמדרש שיר השירים על פסוק השבעתי אתכם. אומרת כנסת ישראל למלאכים העומדים על שערי תפלה ועל שערי דמעה, הוליכו תפלתי ודמעתי לפני הקב"ה ותהיו מליצי יושר לפניו שימחול לי על הזדונות ועל השגגות. ונאמר (איוב ל"ג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף וגו'. ויש מקשין לפי שאומר אותן הבקשות בלשון ארמית כמו במטותא מנכון מלאכי מרומא, ובמטותא מינך מטטרון ספרא רבא. ואמרו השואל צרכיו בלשון ארמית אין נזקקין לו. הא לא קשיא מידי. דביחיד לא ישאל צרכיו בלשון ארמית. אבל בצבור מותר. ומסתברא היכא דליכא מנין עשרה שאין לומר אלו הבקשות בלשון ארמית לפי שיש מן המלאכים שאין מכירין בלשון ארמית ואין נזקקין לו. שהרי המלאכים המצוין עליו לשומרו אינן מבינין אלא לשונו. אבל המלאכים המסורין לצבור מבינין בכל לשון. לפיכך אומר אותן בצבור. ולאחר שגמרו כל התחנונים אומר קדיש גמור. ואם האיר היום מתחילין ואומרים הזמירות כמו בחול.
